"את בשום פנים לא
יכולה
לקחת כלב!" נרתע אבא שלי כשסיפרתי לו בהתלהבות על גורת הזאב הקופצנית
שהחלטתי
לצרף אל החתולה שגרגרה בביתי. "את תהיי כמו הרווקות הזקנות האלה שכל הבית
שלהן מלא חיות ואף אחד לא רוצה להתקרב אליהן." "אבל אבא, אני נורא רוצה
כלב!" אמרתי לאבא שלי בהפתעה. "אני כבר כל כך מתגעגעת לריח הזה שלהם,
לנשיכות הקטנות של גור עם פרווה רכה ובטן שמנמנה, למישהו חופשי ושמח שיהיה
איתי
ושירוץ סביבי בחוץ." "אי אפשר" אמר אבא שלי. "אולי, אם בעלך
יסכים, כשתהיי נשואה..."
"חם
לי ואני מתה לדעת איך הייתי נראית עם
שיער קצר, אבל אני לא יכולה, כי זה כל כך לא רומנטי... איך הוא ילטף ברכות
את
שערותיי אם לא יהיו לי שערות? חוץ מזה שיער קצר משדר כוח, וגברים לא
אוהבים נשים
חזקות, זה מאיים עליהם. רק פמיניסטיות מסתפרות ככה. אז נראה לי שאני אמשיך
בינתיים
לגדל שיער. אולי, פעם, כשאהיה נשואה..."
את בהחלט יכולה לדחות את כל מה
שאת רוצה לזמן בו תהיי נשואה. אם בעלך ירשה לך, כמובן. בינתיים את יכולה
להסתפר
כמו שגברים אוהבים, להתלבש כמו שגברים אוהבים, להתאפר כמו שגברים אוהבים,
ולעבוד
בעבודה שמתאימה לאישה, גם אם בעצם היית מעדיפה ללמוד אווירונאוטיקה. את
יכולה
להיזהר לא להרוויח הרבה, כי מה אם בעלך לעתיד ירוויח פחות? ולא ללמוד יותר
מדי,
אישה משכילה זה הרי ממש לא מושך. ולגור במקום מתאים, נקי ומטופח, הכי כדאי
אצל
ההורים, יש בזה משהו בתולי. זה כמובן אלמנטרי: גברים מעדיפים בתולות. אז
תתאפקי.
ובלונדיניות. תצבעי. ורזות. תרעבי. וטיפשות, אבל על זה באמת כבר אין לך
שליטה, לא?
אז לפחות תנסי לשתוק, ככה בהחלט תוכלי לעורר רושם של טיפשה, או לפחות של
אחת שלא
עושה בעיות, שמכבדת את הגבר שלה. תהיי יפה ותשתקי, זה מה שכדאי לעשות כדי
שמישהו
ירצה אותך.
אם תעשי את כל זה בסוף
כנראה
מישהו ירצה אותך. אולי לא בדיוק אותך, אבל את הבובה שהפכת להיות כנראה
מישהו ירצה.
את אולי תרגישי שהוא בכלל לא מכיר אותך, ובטח שלא אוהב אותך, ואולי גם את
לא ממש
תרצי אותו, כי איך תכבדי מישהו שרוצה רק בובה, אבל כבר לא תהיה לך ברירה.
כל כך
תרצי כבר לצאת מהחיים המדכאים האלה שבהם אסור לך לעשות שום דבר שאת רוצה,
שתתחתני
בלי לחשוב פעמיים. ואז תצטרכי לעשות את אותם הדברים כדי "להחזיק" אותו,
בתוספת אי אילו ניקיונות והתחנפויות וכביסות ובישולים ולידות וניקיונות
וכביסות
ובישולים... ותהיי די אומללה, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל ככה זה
בחיים, לא?
העניין הוא שגם אם לא
תחיי לפי
מה שגברים אמורים לאהוב בסוף כנראה מישהו ירצה אותך. רק שלפני הסוף הזה את
תחיי את
החיים שלך כמו שאת רוצה ואוהבת, ותעשי את מה שטוב לך, ותהיי מאושרת.
לפעמים יותר,
לפעמים פחות. וגם כשהמישהו הזה ירצה אותך, תוכלי להמשיך ולעשות את מה שאת
אוהבת,
ולהחליט אם וכמה את מוותרת בשבילו, ומי עושה מה בניקיונות והבישולים
והכביסות. ואם
לא טוב לך איתו תמיד תוכלי ללכת. יש לך אל מה לחזור.
לקחתי את הגורה. אין דבר
שמח
יותר מגור משתובב בדשא. אולי רק החופש לעשות מה שבאמת רוצים. היה נהדר
לחיות עם
כלבה בבית. נוכחותה גם הקלה עלי לקבל את נוכחות החתול המעצבן שלו כשעברנו
לגור
ביחד... כי יש ויתורים שצריך לעשות. ויש כאלה שלא.
פרה 3: אני צריכה להתאים את עצמי למה שגברים רוצים.
