 |
מניפסט
הפמיניסטית הסטרייטית
מאת מיה
ולנשטיין
פורסם ב 08/07/2006
הקושי בלהיות
פמיניסטית סטרייטית הוא שהקבוצה שאת הכי נמשכת אליה- גברים, את בעצם
הכי במלחמה, במאבק, בסלידה ובעוינות אליה. את מנסה
להבין איך במשך שנים גברים מתנהגים
באלימות מינית, פיזית, מילולית
ומנטלית- בדיכוי לשמו אל "קבוצת הבית שלי"- הנשים.
הם מדכאים
אותנו דרך ספרי הדת והמסורת ודרך ספרות המדע. הם רואים בנו כלא- שוות,
ומצמידים לנו תיוגים שנוחים להם כפותרי- דיסוננס בקשר לשליטה בנו.
הם מתמרדים
בנו כל חייהם על כך ששלטנו בהם, כאמא, במשך שנותיהם הראשונות.
הם לא מקבלים
את העובדה שאנו נעלות עליהם כי אנחנו "האם הגדולה", שמאכילה אותם מגופה
דרך חבל הטבור, דרך השדיים הקדושים והטבעיים.
הם המציאו
חברה הבנויה על מיתוסים ואגדות, בהם הם הרציונלים, המפרנסים וגיבורי-
העל
ואנו הבזויות, המפתות לדרך הרשע, ה"זונות", הטיפשות והלא- תורמות לחברה.
הם מפחדים
ממיניותנו כמו שבן סולד מהמיניות של אימו והם משליכים פגיעה זו באגו (האם
לא רוצה מינית את הילד אלא את אביו) על נשים בכללן. אישה בעלת ליבידו, בעלת יצר,
מסווגת כ"זונה" "קלה", שניתן "לנצל
אותה" ולא שווה להישאר עימה בקשר כי היא חוטאת.
אישה או גבר
המעוניינים ליצור קשר "רומנטי"- מיני ורגשי עם האחר, צריכים להיות נחמדים
אליו, להראות התעניינות, קלילות, חביבות מושכת. אבל
אם כל משפט שני של הבחור,
אותו את מעוניינת למשוך, מדכא
אותך, מתחזק מיתוסים, משמר את מעמדך כנחות, את מיניותך כלא- טבעית
ואם היא טבעית אז את כנראה טיפוס שלילי, מה תגידי לו? תכעסי עליו?
תלכי ממנו?
תתווכחי איתו? הוא הרי יתפוס אותך כשוחרת- ריב ולא כמחפשת- ידידות.
ובנוסף
לכך, שפתיו כה בשלות ואדומות וחזהו רחב וקשיח ואת רוצה לחבקו בזרועותייך
ולגעת
בו עם כולך. האם תסתכני בדחייתו? האם תעליבי אותו?
הטקטיקה
הנכונה בעת פלירטוט היא הצטנעות- עצמית והילול האחר, נתינת מחמאות והנה
את רוצה לבקר אותו.
אכן דילמה
בעייתית, בעיקר כשבימינו הסקסיזם מתחבא בין השורות ולא נהגה בפה מלא.
אך עדיין להעלות נושאים "כבדים" כגזענות
נתפסים, עדיין בישראל, כ"לא- מושכים".
יותר מכך, הבחור
מעוניין בך ולא התכוון לפגוע. הוא רוצה להגן עלייך בטובו, אבל הוא
לא מבין שבכך הוא הופך אותך לחלשה, לנכה, לילדה
קטנה (כי על מי יש צורך להגן הרי?)
י
לדוגמה, אם
אמר: בואי נבנה ביתינו ואת תבשלי לי. זהו המשפט הכי משמח והכי מעציב
באחת.
האם מיתוס
השונות בין המינים פונקציונלי למשיכה ביניהם? כלומר, האם המינים ימשכו
יותר אחד לשני אם האישה תהיה "אישה" (רגישה,
עדינה) והגבר- הגדרת החברה ל"גבר"
(חזק, רציני, אחראי)?
לטעמי לא. המשיכה היא חייתית, ביולוגית ולא קשורה לאופנות חברתיות
שהטילו על המינים.
אם כן, מהו הפיתרון המעשי
לדיסוננס שלי ושל
אחיותיי הסטרייטיות, המוכשרות וברות-
הדעת?
*מערכת התגובות הינה חיצונית לאתר בית נשים
פמיניסטי. אנו מנסות לפתור את הפנייה למגיבות בלשון זכר. ביינתיים, עמכן
הסליחה.
|
|
