עוד יום/ מאת מיכל   מלחמה עכשיו והוא אוהב את זה.. הוא לא מודה בזה, אפילו לא בפני עצמו.. על היגואר שלו הוא הדביק בגאון את הסטיקר הזה שחילקו בעיתון.. בלילה, במקום בכדורגל הוא צופה בחדשות.. הם יושבים בסלון, הוא ומשפחתו.. הוא מנתח ומפרשן כל ידיעה וידיעה ולפעמים כשאומרים את מה שהוא אמר, הוא אומר להם, למשפחה, "אמרתי לכם!" כשהם הולכים לישון הוא ממשיך לצפות לבד בטלוויזיה וכל פעם שיש מבזק, הוא מגביר.. כשהשעה נהיית מאוחרת מידי הוא מכבה את הטלוויזיה, סוגר את הדלת במנעול ובריח ומפעיל את האזעקה.. הוא עולה למיטה, אישתו כבר ישנה.. לפני שהוא נרדם הוא חושב על ימיו בצבא.. הוא קם בבוקר מוקדם.. כולם ישנים.. הוא מתרחץ ומתלבש ושותה את הקפה במטבח ויוצא לעבודה.. אתמול הוא קנה דיסק חדש.. הוא שם אותו במערכת המשוכללת שקנה לאחרונה ומהרדיו בוקע קולם של מיטב זמרי העבר של ארץ ישראל.."אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה" זה מרגש אותו מאוד.. השחר מפציע והוא עושה את דרכו למפעל החדש שלו בדרום.. לפני שנה הוא העביר את המפעל מהמרכז לדרום.. נתנו לו הטבות רבות.. והעובדים זולים יותר.. אז הוא נוסע שעה יותר בבוקר, אבל ביגואר החדשה שהוא קנה, היאוש יותר נח.. הוא מגיע למפעל, הקפה כבר על השולחן! עובדת הנקיון מגישה לו אותו בגאווה כל בוקר והוא מחייך ואומר לה, שהקפה שלה זה הקפה הכי טעים! אפילו יותר משל אישתו! היא יוצאת מהחדר מחייכת.. זה עשה לה הרגשה טובה.. הוא מצפצף למזכירה שלו שתכנס לפגישת הבוקר שלהם.. יש להם מנהג לדבר בבוקר מוקדם לפני שכולם באים..היא נכנסת, הוא קם וסוגר את הדלת.. הוא אוחז בה בחוזקה.. ומוביל אותה אל השולחן.. הוא נושא אותה ומניח אותה על השולחן ומפשיל את חצאיתה ומוריד את תחתוניה, הוא עושה את זה בחוזקה, הוא סיים והיא עדיין המומה מעוצמת התשוקה.. היא יורדת מהשולחן והוא מצמיד אותה אליו ונושק לה עמוקות והיא, שלא רגילה למחווה, עדיין המומה.. הוא מתיישב על כורסת המנהלים היא מיישרת קמטי חצאיתה ויוצאת למשרדה..ומתיישבת על כסא המזכירה. יום חדש מתחיל. *מערכת התגובות הינה חיצונית לאתר בית נשים פמיניסטי. אנו מנסות לפתור את הפנייה למגיבות בלשון זכר. ביינתיים, עמכן הסליחה.