לא אוהבת הגדרות
יש מעט דרכים בהן הרגשתי בנוח להגדיר את עצמי במהלך חיי. אני מתקשה להגדיר עצמי בדרכים שימשטרו את הדברים שאני כן עושה. ההגדרות היחידות שהרגשתי בנוח איתן הן הגדרות שמגדירות את מה שאני לא עושה- הגדרות שיכילו את הדברים שאני מתנגדת להם. הגדרות כמו פציפיסטית, אתאיסטית ופמיניסטית הן הגדרות שהרגשתי בנוח איתן. הן היו כלי להתנגדות בעיני. להיות פמיניסטית היה תמיד לא להיות משהו שאינו פמיניסטי. על ידי הפמיניזם התנגדתי לאמירות שובינסטיות ולא הסכמתי להכיל בחיי פרקטיקות שמדכאות אותי כאשה וכבת אדם.

פמיניזם  של כן
בבית נשים פמיניסטי הצלחתי בפעם הראשונה לתרגל פמיניזם של כן. הצלחתי להבין ולעשות פמיניזם, ולא רק להשאיר אותו כהגדרה של מה אני לא. הפמיניזם הפך מלא להיות במערכות יחסים היררכיות ומדכאות, לסרב לקחת חלק בפנטזיית האמהות, לסרב לתלוש שיערות בצורה מכאיבה, לסרב לחיות למען גברים, לסרב לקחת חלק במשטר דיאטות ועוד פרקטיקות סירוב רבות שנקטתי בהן, לעשייה פמיניסטית משודרגת. הפמיניזם לבש שלל פרקטיקות של הפגנה אמיתית ברחוב, של פסטיבל חגיגת הפמיניזם, של שריקה אקטיבית והסברתית נגד הטרדות מיניות, של זריקת עיתוני בננה, של הליכה לכנסים פמיניסטיים, של לקיחת חלק בארגון כנסים פמיניסטיים, של חלוקת דפי מידע ועוד... הדברים הללו הציבו אותי בבירור כפמיניסטית. הם גרמו לא\נשים לגשת אליי כנציגה של בית נשים פמיניסטי ונתנו לי את הכוח לשוחח איתן ולהעלות להן את המודעות הפמיניסטית בדרך ובעוצמה שעוררו אותי ועיצבו את ההתהוות שלי באופן מחודש ויצירתי מתמיד.

קבוצה וסולידריות בין נשים
בבית נשים פמיניסטי נתקלתי לראשונה בסולידריות בין נשים. סולידריות, עד לפני כחצי שנה, הייתה המילה השנואה עליי. סולידריות סימלה בעיני את בסיס הגבריות הדכאנית. היא סימלה בעיני הליכה בתלם, התיישרות לפי קו, או יותר נכון לפי איזה חץ, הקרבה אישית למען הכלל או למען איזה רעיון אוניברסלי ובעיקר התאחדות שמוחקת את הפרט.

פתאום גיליתי שנשים יכולות לשבת בחדר אחד ולפרגן האחת לשנייה, להתעניין, לקבל האחת את השנייה ובייחוד את השונה ממנה, יכולות להקשיב באמת מתוך רצון לדעת ולחלוק ולא מתוך רצון להתווכח, לנצח, לשפוט או לשכנע באיזו מלחמה אישית. מלחמה היא מילה טובה להגדרת קבוצה בעיני, עד לבית נשים. שנאתי קבוצה. שנאתי קבוצות. בבית נשים פמיניסטי קבוצה הפכה למקום לא היררכי, מלא בשיתוף וחסר שיפוטיות. קבוצה הפכה למקום בו איני צריכה להוכיח בצדקתי ולעמול להיות או לא להיות כמו כולן. קבוצה הפכה למקום בו אני יכולה באמת לדבר ובאמת להיות מי שאני, מבלי להצטרך להסביר כל הזמן או למרוד. אין צורך למרוד כאשר יש אפשרות לשבת בקבוצה בה 10 או 20 נשים שבאמת שונות האחת מהשנייה, ולא מנסות להסתיר זאת, להתבייש בזה או להמיר האחת את השנייה לתוך ביצה אחת של נורמטיביות.  

בבית נשים פמיניסטי אני יכולה להיות פמיניסטית. אני מקבלת עידוד להיות פמיניסטית. אני פוגשת פמיניסטיות רבות אחרות, או נשים שבדרך לגילוי הפמיניזם וזה בהחלט מרגש.

התקבלת!
אחד הדברים שריגשו אותי בבית נשים הוא שמרגע שהגעתי אליו התקבלתי. לא היו בחינות כניסה חשדניות, לא הייתה היררכיה בין נשים שנמצאות בבית כבר מספר חודשים לבין אלו שכרגע צעדו לראשונה פנימה. נפעמתי ואני עדיין מתרגשת כאשר אני חושבת על הקבלה המיידית. הרצון שלי לפעול בבית נשים פמיניסטי והמחויבות שלי הספיקו. לא הייתי צריכה להוכיח נסיון, ידע מיוחד, הצלחה קודמת או להפגין משהו בראוותנות. כל שמספיק להיותי חלק מבית נשים הוא הרצון שלי לעשות פמיניזם, הרצון האמיתי שלי לפעול. אני יכולה לבטא את עצמי, את הייחודיות שלי ואת הכשרונות שלי למען מטרה שאני מאמינה בה בדרכים שאני רואה שנכונות ומתאימות לי. יש לי את הכוח להשפיע ואת הכח לשנות, ולא הייתי צריכה לדרוך על אף אחת או לסבול פטרוניות או מרות על מנת להשיגו. הקול שלי על גווניו השונים נחשב בבית נשים פמיניסטי, וזה לא דבר שהוא מובן מאליו, לפחות לא בחברה המוכרת לי.  

חופש ובטחון
אני שמחה על קיומו של בית נשים. הוא ממלא אותי במשמעות ונותן לי את התחושה שאני יכולה למלא אותו במשמעות.

בית נשים פמיניסטי, הוא כרגע אחד המקומות היחידים בעולם בהם אני מרגישה חופש ובטחון אם לו לכמה שעות. זה נשמע כמו הגזמה או חלום, אך זה באמת כך. בחצי השנה האחרונה היותי פעילה בבית נשים שינתה את כל דרך ההתנהלות והקיום שלי והפכה אותה לבעלת הרבה יותר משמעות ותוכן.

אני אחת מהן
בית נשים פמיניסטי מהווה בשבילי התגשמות של מרחב חיוני והכרחי. כאשר שמעתי על ייסודו, היה זה כמו לשמוע על פתיחת מקום שהיה צריך להיות כבר ממזמן, שהחשיבות שלו כל כך מובנת וברורה לי. המחשבה שפעם לא היה בית נשים פמיניסטי, שאין עוד 30 כמוהו ושהצורך העצום בו אינו מובן וברור מאליו לכולן ולכולם מוזר לי ובו בעת מאיר בי יומיום את הרצון לקחת בו חלק, להיות פעילה אמיתי בהרפתקאה הזו ולקוות שתמצא דרכה אל רבות ותצליח לממש את החזון היפה שנרקם בה. אני רוצה להיות חלק מהחזון הזה, לתת לו לשחרר מתוכי את האנרגייה העצומה הזו לשנות, ולדעת שיש איפה, שיש מקום בו זה מתאפשר. בית נשים פמיניסטי הוא מקום שמצד אחד כל כך אינטגרלי, או צריך להיות אינטגרלי, מהעיר האהובה עליי בארץ האפשרויות האורבניות המוגבלות הזו, והמהמציאות שמקיפה אותו, ומהצד השני יכול באמת לסגור עצמו ולנתק את המחשבה לכמה רגעים מהעולם הנוראי שבחוץ ולחלום ביחד מעין שינוי אמיתי, לייצר ביחד את הרצון לשינוי, שינוי מרגש של נשים שלא מוכנות לשתוק ולא מוכנות להיכנע. ואני איני עומדת בצד ומביטה מנגד, איני מעריצה מלמטה או מחכה שיצליחו, אני אחת מהן.